תנ"ך על הפרק - תהילים נח - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

תהילים נח

625 / 929
היום

הפרק

לַמְנַצֵּ֥חַ אַל־תַּשְׁחֵ֗ת לְדָוִ֥ד מִכְתָּֽם׃הַֽאֻמְנָ֗ם אֵ֣לֶם צֶ֭דֶק תְּדַבֵּר֑וּן מֵישָׁרִ֥ים תִּ֝שְׁפְּט֗וּ בְּנֵ֣י אָדָֽם׃אַף־בְּלֵב֮ עוֹלֹ֪ת תִּפְעָ֫ל֥וּן בָּאָ֡רֶץ חֲמַ֥ס יְ֝דֵיכֶ֗ם תְּפַלֵּֽסֽוּן׃זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב׃חֲמַת־לָ֗מוֹ כִּדְמ֥וּת חֲמַת־נָחָ֑שׁ כְּמוֹ־פֶ֥תֶן חֵ֝רֵ֗שׁ יַאְטֵ֥ם אָזְנֽוֹ׃אֲשֶׁ֣ר לֹא־יִ֭שְׁמַע לְק֣וֹל מְלַחֲשִׁ֑ים חוֹבֵ֖ר חֲבָרִ֣ים מְחֻכָּֽם׃אֱ‍ֽלֹהִ֗ים הֲרָס־שִׁנֵּ֥ימוֹ בְּפִ֑ימוֹ מַלְתְּע֥וֹת כְּ֝פִירִ֗ים נְתֹ֣ץ ׀ יְהוָֽה׃יִמָּאֲס֣וּ כְמוֹ־מַ֭יִם יִתְהַלְּכוּ־לָ֑מוֹ יִדְרֹ֥ךְחצוחִ֝צָּ֗יוכְּמ֣וֹ יִתְמֹלָֽלוּ׃כְּמ֣וֹ שַׁ֭בְּלוּל תֶּ֣מֶס יַהֲלֹ֑ךְ נֵ֥פֶל אֵ֝֗שֶׁת בַּל־חָ֥זוּ שָֽׁמֶשׁ׃בְּטֶ֤רֶם יָבִ֣ינוּ סִּֽירֹתֵיכֶ֣ם אָטָ֑ד כְּמוֹ־חַ֥י כְּמוֹ־חָ֝ר֗וֹן יִשְׂעָרֶֽנּוּ׃יִשְׂמַ֣ח צַ֭דִּיק כִּי־חָזָ֣ה נָקָ֑ם פְּעָמָ֥יו יִ֝רְחַ֗ץ בְּדַ֣ם הָרָשָֽׁע׃וְיֹאמַ֣ר אָ֭דָם אַךְ־פְּרִ֣י לַצַּדִּ֑יק אַ֥ךְ יֵשׁ־אֱ֝לֹהִ֗ים שֹׁפְטִ֥ים בָּאָֽרֶץ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
למנצח אל תשחת לדוד מכתם האמנם אלם וכו'. בסוף פרק כסוי הדם א"ר יצחק מ"ד האמנם אלם וכו' מה אומנותו של אדם בעה"ז יעשה עצמו אלם יכול אף לדברי תורה ת"ל צדק תדברון יכול יגיס דעתו ת"ל משרים תשפטו בני אדם. ויראה לקשר הדרשה עם פשטיה דקרא. דהכונה למנצח דידי נצח ולא יועצי שאול. ועיניו לשמים אל תשחת שלא ישחיתוהו שאול ואנשיו לדוד מכתם שהיה מך ותם והעניו ניצול מגזרות רעות ובזה אני אומר אל תשחת רבש"ע לדוד שהוא מך ותם לא כן שרי שאול כי עינים להם ולא יראו שאומנותו של אדם בעה"ז הוא שיעשה עצמו אלם והוה ס"ד אפילו לד"ת והוצרך רוח הקדש לומר צדק תדברון וכדי שלא יגיס דעתו אמר משרים תשפטו בני אדם וא"כ אתם בגאוה שופטים אותי שאני מורד במלכות ומיכל מותרת בלא גט דמורד במלכות ח"מ והו"ל כאלו מת (כמשז"ל שכן הורה דואג) כל זה עבירות גדולות אף בלב עולות וכו' אלהים הרס שינימו וכו'. ובמאמר הנזכר אפשר לומר במ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל דהאדם כשמדבר מוציא ההבל מפיו ואותו ההבל הוא חיותו והוא חלק נשמתו ולכן נצטוינו שלא לדבר דברים בטלים שמפסיד חלק נשמתו עכ"ד ועוד האריך וז"ש מה אומנותו של אדם בעולם הזה דכשם שהוא עושה אומנות וטורח להחיות נפשו כן אומנותו לחיות הוא שיעשה עצמו אלם כי על ידי הדברים בטלים מפסיד חלק נשמתו ולכן אומנות גדולה להיות כאלם וס"ד שגם דברי תורה כן שע"י שמדבר ד"ת מפסיד חלקי נשמתו לז"א צדק תדברון כי כתיב ויפח באפיו נשמת חיים ות"א לרוח ממללא שהקב"ה נתן לו כח הדברי לכבוד ללמוד ולהודות לפניו וא"כ בתורה עושה נ"ר לפניו ואדרבא מוסיף חיים כמ"ש כי בי ירבו ימיך וז"ש גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה והיינו רבותא דבדברים בטלים מפסיד חלק נשמתו ובתורה מוסיף חיים וא"כ צדק תדברון. וכפ"ז המקיים זה נעשה כונת הבורא בו שנפח בו נשמת חיים ויבא להגיס דעתו ואפילו במחשבה לבד תלמוד לומר משרים שיהיה עניו ולא יבזה שום אדם. אף בלב גם על הרהור הלב צריך להקריב עולות כמו שפירש בספר אור החיים לדרכו ע"ש ולפי פשטיה דקרא דעולות הוי כמו עוולות כמו שפירשו המפרשים אפשר לומר עפ"י מ"ש פ"ק דקדושין העובר עבירה ושנה מחשבה רעה מצרפה למעשה ז"ש אף בלב עולות דשנה בה גם בלב הו"ל כאלו תפעלון דמחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה כששנה בה וזהו תפעלון דמצרפה למעשה:ויאמר אדם אך פרי לצדיק. אפשר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דגריס אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעה"ז דייק מפירותיהם שמקצת פירות אוכל בעה"ז ושאר הפירות לעוה"ב. וז"ש אך פרי לצדיק אך מיעוט ר"ל שזהו ממיעוט פירות שאוכל בעוה"ז ושאר הפירות לעוה"ב:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך